"ברטה ואמנות התחזוקה" / צבי גורן / אתר הבמה 30.4.06

בכתבה על הצגות התאטרונטו www.habama.co.il

הפתעה של ממש הכינה לתיאטרונטו אירית בשן, שחקנית ויוצרת תיאטרון עצמאית, אלמונית מבחינתי חרף הוותק שלה (הביוגרפיה איננה חושפת לפני מפגשים מהעבר, למעט כנראה בהצגה אחת, "אשכבה" שבה גילמה את הירח, שהוא התפקיד היחיד שגילמה בתיאטרון הרפרטוארי). בשן כתבה, הלחינה ומשחקת את סיפורן של רווקה בת ארבעים, מפעילת ימי הולדת לילדים, ושל הווספה הישנה שלה שנתקעות יחד, באין מחלץ, אי שם בדרכן לחגיגת יום הולדת.
הווספה האדומה, עם סירה, הופכת במונוקומדיה הזאת לפרטנרית, כיצור חי לכל דבר, וכמו הגברת כך גם היא נראית שמורה, מטופחת איכשהו, ומתפרקת נוכח עיננו. בהבדל קטן, היא לא שרה ולא מנגנת, לא בגיטרה ולא בידיות הבלם וההילוכים שהתפרקו ובעזרתן אנו זוכים לקטע מחול-נגינה-סטנד אפ מצחיק שכמו כל מה שנאמר מספר על חווית אמצע החיים של אישה שנותרה לבדה, שצל האם הפולנייה מרחף מעליה במבטא מזרחי אסלי.
הסיפור הקטן מביא עמו אוצר שלם של דימויים שמשרתים בהומור משוחרר את הרעיון המרכזי של "כללי התחזוקה" – כלומר התפייסות עצמית, השלמה והפקת הטוב מכל מצב.
לאירית בשן יש נוכחות בימתית מצוינת, קלילות והגשה ברורה מאוד של הטקסט המשעשע שלה. היא גם מלחינה מעניינת, ותחת הבימוי המצוין של ליטל פורת, היא מפיקה מהמחזה שכתבה את הלשד הבריא שלו. רפי קדישזון נתן ייעוץ מוזיקלי טוב ויובל קדם/גליליאו הדריך בכל מה שנוגע לפעלולי במה, פרידה שוהם עיצבה להפליא את התלבושות ואת התפאורה, כלומר את ברטה, עדי שימרוני עיצב תאורה מצוינת של שומקום בלילה בלי ירח. כל אלה ביחד יצרו הצגה של כיף.

 

אליקים ירון / מעריב  (המגזין - חמישי 4.5.06)

"ברטה ואמנות התחזוקה, סוג של קומדיה", היא הצגה מקסימה של אירית בשן, שגם כתבה והלחינה. היא תקועה עם הווספה שלה (המכונה ברטה) ותוך כדי המתנה לחילוץ שופכת את ליבה בפני הקטנוע. בהומור רב ובנוכחות בימתית כובשת היא מעלה עולם של בדידות קיומית, שבו אישה מתפרקת בדומה לווספה שלה. בשן מתגלה כאן כפרפורמרית מוכשרת, שמיטיבה לבטא גם את הכאב מבעד לאנרגיה הצוהלת.

 

שי בר יעקב / ידיעות אחרונות  (24 שעות, ראשון  30.4.06)

שלישייה עם עתיד; פסטיבל התאטרונטו מספק במה מצוינת להיכרות עם שחקנים חדשים ופחות מוכרים, ושלושה כאלה, שהתבלטו השנה, הם גומא שריג, אלון נוימן ואירית בשן...

בשן הציגה מחזה קטן ואנושי  שכתבה, "ברטה ואמנות התחזוקה", המספר על שחקנית בת ארבעים העובדת כליצנית של ימי הולדת, ונתקעת עם הווספה הישנה שלה באמצע כביש בדרך לאירוע. המונולוג המצחיק והנוגע ללב שלה מגולל את תלאותיה כאישה, החיה לבדה מבחירה. בין מעשיות על הלחצים של אימה הפולנייה, לסיפורים על בליינד-דייטים כושלים, היא שרה שירים המבטאים בצורה משעשעת את מצוקתה הפיזית והנפשית. התוצאה היא הצגה קטנה וסימפטית, אינטימית אבל גם תיאטרלית, שמצליחה לדבר על המצוקה של הנשים הבודדות בצורה מקורית ומלאת חן.